Friday, December 26, 2014

Jung, Neumann and Art

Official launch of
The Jung-Neumann Letters
An International Conference in Celebration of a Creative Relationship

Kibbutz Shefayim, April 24-26, 2015, Conference Website Trailer
Follow updates on FaceBook

Prof. Christian Gaillard
In this lecture, we shall try to see how, from early childhood and at different stages of his life and work, Jung’s encounters with the arts gave sustenance to the way he lived and thought about relationships to the unconscious.

To do so, we will have to overcome some oddly persistent misunderstandings concerning his Red Book and his essays on Picasso and Joyce. We shall then focus on the advances made by Neumann in the field, especially with regard to the course of our collective history and modern and contemporary creation.

Lastly, we shall reconsider the respective insights of Jung and Neumann in light of today’s research on prehistoric art, and of the recent presentation of the Red Book at the last Contemporary Art Biennale in Venice.

Christian Gaillard is a doctor of psychology (Sorbonne and EPHE), training analyst, supervisor and former president of the SFPA and of the IAAP, professor at the National Academy of Fine Arts in Paris till 2007, lecturer at several universities. He is a member of the international editorial teams of many Jungian journals. His works are translated into several languages, including his Jung, Paris, Presses Universitaires de France, 6th edition in 2013.


Analytical Psychology in Exile: 
The Correspondence of C.G. Jung and Erich Neumann,
edited and with an introduction by Martin Liebscher,
will be published in the Philemon Series by Princeton University Press.

The Jung Neumann Letters Conference 
International Advisory Board
Erel Shalit • Murray Stein • Batya Brosh • John Beebe • Riccardo Bernardini 
Jerome Bernstein • Ann Casement • Angela Connolly • Tom Kirsch • Patricia Michan 
Joerg Rasche • Nancy Swift Furlotti • Luigi Zoja • Liliana Wahba

Sunday, December 14, 2014

Analytical Psychology in Exile: The Correspondence of C. G. Jung and Erich Neumann

The Jung-Neumann Letters
An International Conference in Celebration of a Creative Relationship

The Correspondence of C.G. Jung and Erich Neumann will be launched at this unique, international conference, 24-26 April, 2015, at kibbutz Shefayim, north of Tel Aviv

C. G. Jung and Erich Neumann first met in 1933, at a seminar Jung was conducting in Berlin. Jung was fifty-seven years old and internationally acclaimed for his own brand of psychotherapy. Neumann, twenty-eight. He had, in fact, not yet begun his training in psychotherapy. The two men struck up a correspondence that would continue until Neumann's death in 1960. A lifelong Zionist, Neumann fled Nazi Germany with his family and settled in Palestine in 1934, where he would become the founding father of analytical psychology in the future state of Israel.

Presented here in English for the first time are letters that provide a rare look at the development of Jung's psychological theories from the 1930s onward as well as the emerging self-confidence of another towering twentieth-century intellectual who was often described as Jung's most talented student. Neumann was one of the few correspondence partners of Jung's who was able to challenge him intellectually and personally. These letters shed light on not only Jung's political attitude toward Nazi Germany, his alleged anti-Semitism, and his psychological theory of fascism, but also his understanding of Jewish psychology and mysticism. They affirm Neumann's importance as a leading psychologist of his time and paint a fascinating picture of the psychological impact of immigration on the German Jewish intellectuals who settled in Palestine and helped to create the state of Israel.

Featuring Martin Liebscher's authoritative introduction and annotations, this volume documents one of the most important intellectual relationships in the history of analytical psychology.

"This is an important work that presents a definitive English translation of the extant correspondence of C. G. Jung and Erich Neumann. The book is clearly of very high scholarly caliber in all respects, and it will become a primary reference source for Jung scholars and researchers.”
Graham Richards, author of Race, Racism, and Psychology: Towards a Reflexive History

"This work is a significant contribution to the field of Jung studies. It offers Neumann's unique perspectives as a Jewish refugee from Nazi Germany who lived first in Zurich and then settled in Palestine. Of particular interest is Neumann's dialogue with Jung concerning the archetypes of Jewish culture and Jung's involvement with psychotherapists who remained in Germany after Hitler came to power.”
Geoffrey Campbell Cocks, author of The State of Health: Illness in Nazi Germany

About the Author
Martin Liebscher is senior research fellow in German and honorary senior lecturer in psychology at University College London. His books include "Thinking the Unconscious: Nineteenth-Century German Thought". Heather McCartney is a Jungian analytical psychotherapist in private practice.

Analytical Psychology in Exile: The Correspondence of C.G. Jung and Erich Neumann, 
edited and with an introduction by Martin Liebscher, 
will be published in the Philemon Series, by Princeton University Press.

International Advisory Board 
Erel Shalit • Murray Stein • Batya Brosh • John Beebe • Riccardo Bernardini 
Jerome Bernstein • Ann Casement • Angela Connolly • Tom Kirsch • Patricia Michan
Joerg Rasche • Nancy Swift Furlotti • Luigi Zoja • Liliana Wahba

Saturday, December 6, 2014

Erich Neumann and The Magic Flute

The Jung Neumann Letters
An International Conference 
in Celebration of a Creative Relationship 
At the forthcoming 
Jung Neumann Letters Conference, April 24-26, 2015 
Tom Kelly, President of the IAAP, will present on

The Magic Flute

The Magic Flute, a fairy tale put to music, recounts a story symbolic of a profound and archetypal psychological process. Mozart, both genius and iconoclast, gathered together local folk songs, combined them with the magic of fairy tale images and polished them into breathtakingly stunning and deeply moving operatic arias. The magic of this opera is that it depicts the archetypal struggles inherent in the individuation process from both a masculine and feminine perspective. It is little wonder that this opera appeals to people of all ages and from all cultures. Erich Neumann recognized the profound psychological nature of this opera and shared his insights in his article entitled “The Magic Flute”. Using Ingmar Bergman’s film version of the Magic Flute from 1975, we shall let the magic of this tale work on us as we view excerpts of the opera that highlight the psychological process recounted.

Following Tom Kelly's presentation, Dvorah Kuchinsky, the Grand Old Lady of Jungian Analysis in Israel, will offer further comments.

Tom Kelly, M.S.W., completed his analytical training at the C. G. Jung Institute in Zurich in 1986. He is a member of the editorial board of the Journal of Analytical Psychology and has lectured widely in Canada, the US and Europe. He is currently President of the International Association for Analytical Psychology (IAAP). Tom Kelly lives and has a private practice in Montreal, Canada.

Tom Kelly

Close to 90, Dvorah Kutzinsky, the Grand Old Lady of Jungian Analysts in Israel, is as sharp, witty and vital as ever. Coupled with her awareness of old age and death, she is full of life and energy, leaving most of us behind.

Her charismatic personality comes across in lectures and seminars, therapy and supervision, as her students, analysands and colleagues of more than fifty years will attest.

The person she is and her individual life are deeply intertwined with the history and culture of the 20th Century. She grew up in the house in which Kafka was born, with Max Brod, to whom we owe the preservation of Kafka’s manuscripts, among the weekly guests in their home. Her father, the philologist Prof. Zeckendorf, later one of the famous lecturers at Theresienstadt, predicted Kafka’s future long before his rise to fame.

After years in Theresienstadt and Auschwitz, Dvorah - as everybody calls her - arrived at the shores of Israel, and met Erich Neumann. She became a close friend and his foremost disciple, making his writings accessible to generations of Jungians.
Dvorah Kuchinsky

Dvorah Kuchinsky will also participate in the session on 'Memories from my 'grand' father's house, and share memories from the life of Erich Neumann.

International Advisory Board

Erel Shalit • Murray Stein • Batya Brosh • John Beebe • Riccardo Bernardini 
Jerome Bernstein • Ann Casement • Angela Connolly • Tom Kirsch • Patricia Michan
Joerg Rasche • Nancy Swift Furlotti • Luigi Zoja • Liliana Wahba

Wednesday, November 19, 2014

Jung and Neumann: The Problem of Evil

The Jung Neumann Letters
An International Conference 
in Celebration of a Creative Relationship 

At the forthcoming historic Jung Neumann Letters Conference, leading Jungian Analysts
Murray Stein and Henry Abramovitch will speak on the problem of evil

Murray Stein
Henry Abramovitch

Neumann and Jung on the Problem of Evil

By Murray Stein, Ph.D.

In Depth Psychology and a New Ethic and Answer to Job, Erich Neumann and C.G. Jung deal with the problem of evil. For both thinkers, depth psychology has an obligation to reflect on the problem of evil and to search for ways to contain its destructive effects on human life and the planet. In this lecture I compare and contrast their approaches: Neumann’s based on a further development, sponsored by the insights of depth psychology, toward a more robust and psychologically acute sense of the ethical; Jung’s based on a reading of the Bible and its implications for the future of Western culture. Both thinkers aim at greater shadow awareness but approach this goal in significantly different ways.

The Search for a New Ethic: Professional and Clinical Dilemmas

By Henry Abramovitch, Ph.D.

Jung believed that deep psychotherapeutic healing is an ethical act, and that every ethical act is indirectly therapeutic. Neumann brilliantly envisioned a new ethic based on accepting one’s evil and understood how ethical awareness moved from group morality, to the splitting of right and wrong of the old ethic. After exploring Jung's and Neumann’s view of shadow and evil, this lecture explores how a new ethic may be applied to clinical and professional dilemmas in the group life of analysts, such as understanding how an ethical violation by perpetrators may be dealt with within a framework of the new ethic; or the more personal dilemma of hearing about misdeeds of colleagues in analysis. The lecture concludes with the author's personal experience as participant in an Israeli-Palestinian dialogue group, discussed in terms of Neumann’s theory.

Murray Stein, Ph.D. was president of the International Association for Analytical Psychology (IAAP) from 2001 to 2004 and President of The International School of Analytical Psychology in Zurich (ISAP-Zurich) from 2008-2012. He is the author of Minding the Self and of many other books and articles on Analytical Psychology and Jungian Psychoanalysis. He lives in Switzerland and is a training and supervising analyst with ISAP-Zurich. Website:

HENRY ABRAMOVITCH, Ph.D. is a Jungian analyst, clinical psychologist, anthropologist, and medical educator. He is the founding president of the Israel Institute of Jungian Psychology and a professor in the department of medical education at the Sackler School of Medicine in Tel Aviv University. Website:

International Advisory Board

Erel Shalit • Murray Stein • Batya Brosh • John Beebe • Riccardo Bernardini 
Jerome Bernstein • Ann Casement • Angela Connolly • Tom Kirsch • Patricia Michan
Joerg Rasche • Nancy Swift Furlotti • Luigi Zoja • Liliana Wahba

Yoram Bouzaglo, photographer

Wednesday, November 12, 2014

Gideon Ofrat: Great Mothers of Israeli Art

At the forthcoming 
Jung Neumann Letters Conference, April 24-26, 2015 
Prof. Gideon Ofrat will speak about 
The Great Mothers of Israeli Art

The lecture will follow the variety of "Great Mothers," in the Neumannian sense, along the history of art in Israel. An emphasis will be put on the Great Mother's association with the jar (of water or ashes…), its unity with earth and mountain, its idealization as a heavenly figure versus its representation as a devouring goddess, also its depiction as a birth-giving figure versus its aggression and danger. All these artistic images of the Great Mother will also be examined within the framework of the Zionist ideology.

Gideon Ofrat (Ph.D., The Hebrew University, 1974) has been deeply involved in Israeli art both as a historian and theoretician. He has taught at various Israeli universities and art academies, and also lectured as guest-professor in many universities in Europe and America. Ofrat has curated many historical and contemporary Israeli art exhibitions (mostly in Israel, but also in the U.S. and at the Venice Biennale), published hundreds of articles, art catalogues and about fifty books (mostly in Hebrew, a few in English, including ‘The Jewish Derrida’) on Israeli art, Israeli culture, philosophy of art and more.

International Advisory Board

Erel Shalit • Murray Stein • Batya Brosh • John Beebe • Riccardo Bernardini 
Jerome Bernstein • Ann Casement • Angela Connolly • Tom Kirsch • Patricia Michan
Joerg Rasche • Nancy Swift Furlotti • Luigi Zoja • Liliana Wahba

Wednesday, October 8, 2014

Kafka’s (Never Sent) Letter to Father

Kafka’s (Never Sent) Letter to Father

A more vivid description of a negative father-complex than Kafka’s (Never sent) Letter to Father can hardly be conceived of. Mairowitz refers to it as an “uncanny level of self-revelation.” Kafka had intended to actually hand over the letter to father by means of his mother, hoping to clear up their relationship. Max Brod, however, makes it unmistakably clear that
in reality the opposite would probably have happened. The explanation of himself to his father that the letter aimed at would never have been achieved. And Franz’s mother did not pass on the letter but gave it back to him, probably with a few comforting words.
Kafka primarily identified with his maternal ancestors, the Löwys, whom he saw as representing sensitivity and intelligence. However, he also found in himself
a certain Kafka foundation [shrewd and aggressive in business] that, however, just isn’t set in motion by the Kafka will to life, business and conquest, but by a Löwy spur that operates more secretively, more timidly, and in a different direction, and which often fails to work at all. (Italics mine)
That is, his father identification was not activated, due to his lack of extraverted (business) and aggressive (conquest) energy (will to life). While Franz Kafka was extremely sensitive and introverted, his father, on the other hand, was extraverted, depicted by Franz as
a true Kafka in strength, health, appetite, loudness of voice, eloquence, self-satisfaction, worldly superiority, stamina, presence of mind, knowledge of human nature, a certain generosity. 
Lest we be tempted to believe Franz idealized his father, he quickly corrects this erroneous impression, adding that father also possesses “all the failings and weaknesses that go with these advantages, into which your temperament and sometimes your violent temper drive you.”

Max Brod and others have pointed out and criticized Kafka’s description of his father for being exaggerated. He says,
Here and there I feel the perspective is distorted, unsupported assumptions are occasionally dragged in and made to fit the facts; on what appear to be negligible, immediate reactions, a whole edifice is built up, the ramifications of which it is impossible to grasp as a whole, which in fact in the end definitely turns on its own axis and contradicts itself, and yet manages to stand erect on its own foundation. 
Of course Kafka’s description is exaggerated, self-contradictory and yet “stands erect on its own foundation!” This merely reflects that we are dealing not with a scientific description of the object, as if there were such a thing, but with Kafka’s imago of his father, and seemingly unbeknownst to himself Brod here draws the very contours of an autonomous complex.

Kafka’s father is perceived through the tinted lens of his complex, and as complex and object interact in the psyche, perceptions will be drawn into the complex and cluster around its core. This does not necessarily mean that Kafka’s view of his father is entirely wrong or distorted. Portraying his father, Kafka himself says, “I am speaking only of the image through which you influenced the child.”

This is an excerpt from the chapter 'Kafka's (Never Sent) Letter to Father', in The Complex: Path of Transformation from Archetype to Ego, available at Amazon, now at a 20% discount.

Tuesday, October 7, 2014

בעיקבות המילקי - חזרה: סיפור של גלות ושיבה

שמואל הירשנברג - גלות

 אילו מישהו היה נוכח בחדר הקטן והנקי שבאכסניה הפשוטה בלב העיר ניו-יורק באותו יום, היום בו פרופסור שמעוני הגיע, היה רואה אותו יושב כמעט קטטוני, משותק על מיטתו הפשוטה, רגליו בקושי נוגעות ברצפה, כובע מצחייה קצת מצחיקה על ראשו כאילו הניחה אותו שם אחות בית ספר על תלמיד כיתה א', כאילו לא מדובר באדם מבוגר, באמצע שנות החמישים לחייו. המזוודה הנעולה קרוב קרוב אליו, כאילו היה צריך לשמור עליה בכוחות שכבר אין לו, או שהיא צמודה אליו כדי שהיא זו, דווקא, שתשמור עליו.

          אם מישהו היה נוכח, היה רואה תמונת אדם מבואס. אבל לא היו עדים. איש לא ראה החיוך המר שהסתיר את רגשותיו כאשר חשב, "כמה מוזר, איזה אירוניה, מיטה זו לא ממש שונה ממיטות סוכנות שפעם היו בכל מרכזי הקליטה הפזורים ברחבי הארץ".

"פעם היו היה, היו היה", חזר שוב ושוב על מילותיו בחזרתיות של מכונה, לא בטוח אם היה זה חלום או סיוט, דמיונו או התקף חרדה.

          לא, לא היו עדים. לכן תבוסתו נשארה כישלונו הפרטי של אלי שמעוני.

          אגב, אלי היה קיצור של אליעזר, אך מאחר ולא הצליח לפענח את החידה אם אלוהים אמור לעזור לו, או אם עליו לעזור בתוכנית הגדולה, מלאת הסתירות והבלתי מובנות של אלוהים, הוא קיצר את שמו לאלי.

          פרופסור שמעוני הרגיש בודד וננטש, פליט מיותם ומיותר. בן חמישים ושש היה, אך נראה כבר זקן. אומנם גם כילד אמרו עליו שהוא זקן, אך עכשיו לו נותר ספק.

          הרגיש כאילו הוא הניצול האחרון, שכולם כבר עזבו לפניו. נזכר בעיירה הנטושה שפעם ביקר בה. מתוך דחף בלתי נשלט לראות איך נראים במציאות רגשות הנטישה והעזובה שנפשו הכירה כה טוב, נסעה יום אחד לעיירה בדרום, אי שם במדבר. תמיד האמין שארץ הנגב העקרה הזאת מתאימה יותר לגירוש השעיר לעזאזל ועזובת חסרי המזל ומעוררי החמלה מאשר לחולמי החלומות וחוזי הגדולות. פטה מורגנה, משמעו חזיון שוא, ותו לא, אשליה קסומה, אך מנותקת ממציאות המדבר.

          הצעירים עזבו זה מכבר, עזבו כשרק יכלו, השאירו את הוריהם המובטלים והגמורים. פעם עמד שם קיוסק בכיכר הקטנה במרכז העיירה, עם קפה, כסאות ומכונת המזל. פעם היה זה ארמון פרסי מלא תקוה, kūšk אמיתי.

          אך נוצות התקוה כבר לא נראו חגות באוויר, כאילו מחכים לחסרי המנוחה ולבני המזל ובעלי האומץ כדי שייצאו להרפתקה. אותן נוצות התקוה שילוו את החולמים והמגשימים שיעזו לעזוב, לצאת משם לעתיד טוב יותר במקום אחר, איפה הן? הנוצות כולן, איפה הן? נפלו לקרקע, נפלו כולן. אפילו הנוצות איבדו את תקוותן. התקוה כבר לא היתה שייכת לעתיד לבוא, אלא לעבר – היתה לנו תקוה, לא כן, היכן התקוה שהיתה ואיננה?

          איש בעיירה כבר לא ידעה מהי תקוה. דמי האבטלה אזלו עם מי החלודה בברזים המטפטפים אל החול. במדרכה ליד הקיוסק, כסאות הפלסטיק שפעם היו לבנים והתאפרו מזמן, היו יתומים מאיש. העשב שביצבץ בין אבני המדרכה הסדוקות אמר במפורש, אין המקום כאן מיועד להליכה, כבר לא, לא הולכים כאן יותר. ימים של התנוונות כבר לא התחלפו בלילות של יאוש, כי אפילו במצב של יאוש יש קול שמנסה לצעוק, אף עם לשוא.

אפילו היאוש היה יתום, נבלע אל תוך תהומות האדישות.

          אצל המעטים שצלחה דרכם לעזוב, התהום הפעורה התמלאה ברגש אשם חסר מנוחה.

          כן, חשב, זה נורא עצוב, והרגיש הקלה גדולה כשעזב את המקום שכוח-האל וברח צפונה. אבל, הרהר, זו המגמה העולמית של ערי רפאים כשתושביהן עוזבות לערים הגדולות, ובכך השלים עם גורל לא שלו, והשאיר קצת מרשות הנטישה של נפשו במדבר.

          אבל עכשיו תחושתו של עזובה ונטישה היתה שונה. עכשיו הפכה מוחלטת, כמו המדבור שמזדחלת מהפריפריה ומכלה את עצם מרכז החיים וכבר הגיע לאנשים כמוהו, עמודי התווך של החברה, מלח הארץ – אלו שאינם חסינים בפני טרגדיות, אך כובשים את היצר ואת המדבר ולא נכנעים לטבע ואף לא לטבע האדם.

          נכון, לא כולם עזבו. היו אלה שנשארו – אלה שאין להם אמצעים, ואלה שלא ידעו לשאול, שרק תשובה ידעו. עבור אלי שמעוני נראה שחזרתם אל דרך האל איפשרה להם את החופש המדומה לא לשאול שאלות, רק לדעת תשובה. תשובה ידעו, ידעו, "במלחמת גוג ומגוג, התבוסה קודמת לניצחון נצח הנצחים על הרועה", ידעו לומר לו, חוזרים על התורה שבפיהם.

          האובססייה הקנאית לקברי קדושים תמיד ריתקה את שמעוני. איזה חוויה מרגשת! כל קברי הקדושים הצומחים, מפוזרים ומתרבים ברחבי הארץ! כבוד מיוחד היה לו, ובכנות, לקבר שמעון בר יוכאי במירון, אך באמת קינאה בהרפתקנים היוצאים לאוריה החיתי בעיראק, וממש התרגש מהאורגזמה של חסידי ברצלב במסעותם לרבי נחמן מאו-או-או-מןןןן!

          נכון, הוא בעצמו בא מרקע מסורתי קצת, ותהה לעיתים בצורך הקנאי בחזיונות האפוקליפסה ופיצול העולם בין טוב לרע ("הרי מפרי העץ הזה ממש לא היו אמורים לטעום"), הצורך לחיות בעולם טהור, כביכול, בו יש לרדוף ולהשמיד את התומאה של האחר, הרשע – האם הם לא מבינים שאם יצליחו במסע הצלב, יישארו הם עצמם ממולכדים בתפקידו של המן הרשע?

          יחד עם זאת, לא הסתדר עם האמונה הפוסט-מודרנית שהכל מתאפשר, בו הכל שווה, בעל אותו ערך, ואין דבר אמת, חוץ מהאמת המוחלטת שבאופן מוחלט אין אמת מעל שום אמת אחרת. למעשה, לא תעשה לך אמת מלבד האמת שאין סוף אמיתות.

          ראשו הסתחרר, כפי שתמיד קרה כשניסה להבין עניין שבוודאי היה מסובך יותר ממה שדמיין לעצמו.


תחילה עזבו ילדיו, ייצאו ללימודים בחו"ל. בהמשך, הבן קיבל משרה טובה בסתמוויל, והבת עבדה כעוזרת מחקר-שדה בתחום המגדר במכון הרבק. ובעקבותיהם נסעה אשתו, שהאשימה אותו בעקשנות אידיאליסטית שאין לה, וממש כבר אין לה מקום, או שהוא סתם טיפש.

          חברים ועמיתים רבים כבר נפרדו. תחילה חלקם באי-נחת, "ישתנה המצב, אני יחזור ראשון, האמין לי. אין כמו הארץ, ולא באמת ניתן להוציא את ישראל מנפש ישראלית כמוני". "אחזור, אחזור," לחש לעצמו מאחורי נחישת שפתיו בניסיון נואש לתקן את העברית הקלוקלת, "תכף תגיד גם מותק, נשמה שמוך".

          במרוצת הזמן הפרידות נהיו נחושות יותר. אנשי ההשכלה ויפי הנפש המאוכזבים אמרו בעוד לבם מדמם, "זו לא הארץ לה פיללנו", והנביאים אמרו בפשטות "איחרנו את הרכבת, הכל קורס, אין כאן עתיד".

          כמה מהם בחנו את המקורות ואחזו בהוכחות ההיסטוריה שלא תמיד האמינו בה, שמדינה יהודית לא תחזיק מעמד מאה שנה.

          אך בעיקר נדהם שהכל היה כל כך רגיל. שגרת היום-יום לא ממש השתנתה. שום דבר לא במיוחד מיוחד. כה דומה לתיאורו הפסטורלי של אלי ויזל, "עזבתי עיר מולדתי באביב 1944. יום יפה היה. בלבלובם, הרי הסביבה נראו גבוהים מרגיל. שכנינו יצאו לטייל בשרוולים קצרים. היו אלו שסובבו את ראשם, אחרים גיחכו".

Slender, Succinct, Superb! 
This slim but incisive novella is a philosophical but completely comprehensible take on contemporary Israel. From a "litany of lamentations" drawn from the current generation which appears to be the antithesis of their idealistic founding fathers, the thoughtful narrator Eli Shimeoni (about to give a lecture in New York) recounts his overriding despair - but eventually concludes with hope. Elegantly and thoughtfully mourning today's saga of Israeli disillusion without hope, bitter alienation, and collapse of Zionist ideals, Sheimeoni indicts the present movement out of the country for profit and the concomitant surrender of "soul." But relying on the consistency of past Jewish history and the "triumphalism of hope" the reader reluctantly puts the book down - and smiles!
Review by Edith Sobel
Requiem: A Tale of Exile and Return - download in Hebrew for $2.00

ניתן להוריד את הנובלה כאן בפחות מ-8 ש"ח
ניתן גם להזמין את חזרה: סיפור של גלות ושיבה
כמו גם ספרים אחרים פרי עטו של אראל שליט